Em LaMikra Devarim 13 – אם למקרא דברים יג‏ – Mikraot Gedolot

תנ״ך

פירוש

(א) אֵ֣ת כׇּל⁠־הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֤ר אָנֹכִי֙ מְצַוֶּ֣ה אֶתְכֶ֔ם אֹת֥וֹ תִשְׁמְר֖וּ לַעֲשׂ֑וֹת לֹא⁠־תֹסֵ֣ף עָלָ֔יו וְלֹ֥א תִגְרַ֖ע מִמֶּֽנּוּ׃ (ב) כִּֽי⁠־יָק֤וּם בְּקִרְבְּךָ֙ נָבִ֔יא א֖וֹ חֹלֵ֣ם חֲל֑וֹם וְנָתַ֥ן אֵלֶ֛יךָ א֖וֹת א֥וֹ מוֹפֵֽת׃ (ג) וּבָ֤א הָאוֹת֙ וְהַמּוֹפֵ֔ת אֲשֶׁר⁠־דִּבֶּ֥ר אֵלֶ֖יךָ לֵאמֹ֑ר נֵֽלְכָ֞ה^א אַחֲרֵ֨י אֱלֹהִ֧ים אֲחֵרִ֛ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא⁠־יְדַעְתָּ֖ם וְנׇֽעׇבְדֵֽם׃ (ד) לֹ֣א תִשְׁמַ֗ע אֶל⁠־דִּבְרֵי֙ הַנָּבִ֣יא הַה֔וּא א֛וֹ אֶל⁠־חוֹלֵ֥ם הַחֲל֖וֹם הַה֑וּא כִּ֣י מְנַסֶּ֞ה יְהֹוָ֤הי״י֤ אֱלֹֽהֵיכֶם֙ אֶתְכֶ֔ם לָדַ֗עַת הֲיִשְׁכֶ֤ם אֹֽהֲבִים֙ אֶת⁠־יְהֹוָ֣הי״י֣ אֱלֹהֵיכֶ֔ם בְּכׇל⁠־לְבַבְכֶ֖ם וּבְכׇל⁠־נַפְשְׁכֶֽם׃ (ה) אַחֲרֵ֨י יְהֹוָ֧הי״י֧ אֱלֹהֵיכֶ֛ם תֵּלֵ֖כוּ וְאֹת֣וֹ תִירָ֑אוּ וְאֶת⁠־מִצְוֺתָ֤יו תִּשְׁמֹ֙רוּ֙ וּבְקֹל֣וֹ תִשְׁמָ֔עוּ וְאֹת֥וֹ תַעֲבֹ֖דוּ וּב֥וֹ תִדְבָּקֽוּן׃ (ו) וְהַנָּבִ֣יא הַה֡וּא א֣וֹ חֹלֵם֩ הַחֲל֨וֹם הַה֜וּא יוּמָ֗ת כִּ֣י דִבֶּר⁠־סָ֠רָ֠ה עַל⁠־יְהֹוָ֨הי״י֨ אֱלֹֽהֵיכֶ֜ם הַמּוֹצִ֥יא אֶתְכֶ֣ם׀ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם וְהַפֹּֽדְךָ֙ מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֔ים לְהַדִּֽיחֲךָ֙ מִן⁠־הַדֶּ֔רֶךְ אֲשֶׁ֧ר צִוְּךָ֛ יְהֹוָ֥הי״י֥ אֱלֹהֶ֖יךָ לָלֶ֣כֶת בָּ֑הּ וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּֽךָ׃ (ז) ^בכִּ֣י יְסִֽיתְךָ֡ אָחִ֣יךָ בֶן⁠־אִ֠מֶּ֠ךָ אֽוֹ⁠־בִנְךָ֨ אֽוֹ⁠־בִתְּךָ֜ א֣וֹ׀ אֵ֣שֶׁת חֵיקֶ֗ךָ א֧וֹ רֵֽעֲךָ֛ אֲשֶׁ֥ר כְּנַפְשְׁךָ֖ בַּסֵּ֣תֶר לֵאמֹ֑ר נֵֽלְכָ֗ה וְנַֽעַבְדָה֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יָדַ֔עְתָּ אַתָּ֖ה וַאֲבֹתֶֽיךָ׃ (ח) מֵאֱלֹהֵ֣י הָֽעַמִּ֗ים אֲשֶׁר֙ סְבִיבֹ֣תֵיכֶ֔ם הַקְּרֹבִ֣ים אֵלֶ֔יךָ א֖וֹ הָרְחֹקִ֣ים מִמֶּ֑ךָּ מִקְצֵ֥ה הָאָ֖רֶץ וְעַד⁠־קְצֵ֥ה הָאָֽרֶץ׃ (ט) לֹא⁠־תֹאבֶ֣ה ל֔וֹ וְלֹ֥א תִשְׁמַ֖ע אֵלָ֑יו וְלֹא⁠־תָח֤וֹס עֵֽינְךָ֙ עָלָ֔יו וְלֹֽא⁠־תַחְמֹ֥ל וְלֹֽא⁠־תְכַסֶּ֖ה עָלָֽיו׃ (י) כִּ֤י הָרֹג֙ תַּֽהַרְגֶ֔נּוּ יָ֥דְךָ֛^ג תִּֽהְיֶה⁠־בּ֥וֹ בָרִֽאשׁוֹנָ֖ה לַהֲמִית֑וֹ וְיַ֥ד כׇּל⁠־הָעָ֖ם בָּאַחֲרֹנָֽה׃ (יא) וּסְקַלְתּ֥וֹ בָאֲבָנִ֖ים וָמֵ֑ת כִּ֣י בִקֵּ֗שׁ לְהַדִּֽיחֲךָ֙ מֵעַל֙ יְהֹוָ֣הי״י֣ אֱלֹהֶ֔יךָ הַמּוֹצִיאֲךָ֛ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים׃ (יב) וְכׇ֨ל⁠־יִשְׂרָאֵ֔ל^ד יִשְׁמְע֖וּ וְיִֽרָא֑וּן וְלֹֽא⁠־יוֹסִ֣פוּ לַעֲשׂ֗וֹת כַּדָּבָ֥ר הָרָ֛ע הַזֶּ֖ה בְּקִרְבֶּֽךָ׃ (יג) כִּֽי⁠־תִשְׁמַ֞ע בְּאַחַ֣ת עָרֶ֗יךָ אֲשֶׁר֩ יְהֹוָ֨הי״י֨ אֱלֹהֶ֜יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֛ לָשֶׁ֥בֶת שָׁ֖ם לֵאמֹֽר׃ (יד) יָצְא֞וּ אֲנָשִׁ֤ים בְּנֵֽי⁠־בְלִיַּ֙עַל֙ מִקִּרְבֶּ֔ךָ וַיַּדִּ֛יחוּ אֶת⁠־יֹשְׁבֵ֥י עִירָ֖ם לֵאמֹ֑ר נֵלְכָ֗ה וְנַעַבְדָ֛ה אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לֹא⁠־יְדַעְתֶּֽם׃ (טו) וְדָרַשְׁתָּ֧ וְחָקַרְתָּ֛^ה וְשָׁאַלְתָּ֖ הֵיטֵ֑ב וְהִנֵּ֤ה אֱמֶת֙ נָכ֣וֹן הַדָּבָ֔ר נֶעֶשְׂתָ֛ה הַתּוֹעֵבָ֥ה הַזֹּ֖את בְּקִרְבֶּֽךָ׃ (טז) הַכֵּ֣ה תַכֶּ֗ה אֶת⁠־יֹ֥שְׁבֵ֛י^ו הָעִ֥יר הַהִ֖וא לְפִי⁠־חָ֑רֶב הַחֲרֵ֨ם אֹתָ֧הּ וְאֶת⁠־כׇּל⁠־אֲשֶׁר⁠־בָּ֛הּ וְאֶת⁠־בְּהֶמְתָּ֖הּ לְפִי⁠־חָֽרֶב׃ (יז) וְאֶת⁠־כׇּל⁠־שְׁלָלָ֗הּ תִּקְבֹּץ֮ אֶל⁠־תּ֣וֹךְ רְחֹבָהּ֒ וְשָׂרַפְתָּ֨ בָאֵ֜שׁ אֶת⁠־הָעִ֤יר וְאֶת⁠־כׇּל⁠־שְׁלָלָהּ֙ כָּלִ֔יל לַיהֹוָ֖הי״י֖ אֱלֹהֶ֑יךָ וְהָיְתָה֙ תֵּ֣ל עוֹלָ֔ם לֹ֥א תִבָּנֶ֖ה עֽוֹד׃ (יח) וְלֹֽא⁠־יִדְבַּ֧ק בְּיָדְךָ֛ מְא֖וּמָה מִן⁠־הַחֵ֑רֶם לְמַ֩עַן֩ יָשׁ֨וּב יְהֹוָ֜הי״י֜ מֵחֲר֣וֹן אַפּ֗וֹ וְנָֽתַן⁠־לְךָ֤ רַחֲמִים֙ וְרִֽחַמְךָ֣ וְהִרְבֶּ֔ךָ כַּאֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַאֲבֹתֶֽיךָ׃ (יט) כִּ֣י תִשְׁמַ֗ע בְּקוֹל֙ יְהֹוָ֣הי״י֣ אֱלֹהֶ֔יךָ לִשְׁמֹר֙ אֶת⁠־כׇּל⁠־מִצְוֺתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לַעֲשׂוֹת֙ הַיָּשָׁ֔ר בְּעֵינֵ֖י יְהֹוָ֥הי״י֥ אֱלֹהֶֽיךָ׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה

הערות

^א נֵֽלְכָ֞ה ל=נֵֽלְכָ֞ה בגעיה ימנית

^ב ‹סס› ל=אין פרשה

^ג יָ֥דְךָ֛ =ל?,ש,ש1,ק3,ו,ל3,ל9 ושיטת-א (מרכא בתיבת תביר)
• ל?=יָֽדְךָ֛ (געיה ותביר) וכך בהקלדה, וכמו כן בדפוסים וקורן

^ד וְכׇ֨ל⁠־יִשְׂרָאֵ֔ל =ק3,ו,ל3 ושיטת-א וכמו כן בדפוסים וקורן
• ל,ל1,ש,ש1,ל9=וְכָל⁠־יִשְׂרָאֵ֔ל (אין מתיגה)

^ה וְחָקַרְתָּ֛ =ל1,ש,ש1,ק3,ו?,ל3,ל9 (בטעם תביר) וכמו כן בדפוסים וקורן
• ל!=וְחָקַרְתָּ֧ (בטעם דרגה)
• הערות ייבין ודותן והמקליד

^ו אֶת⁠־יֹ֥שְׁבֵ֛י =ל?,ל1,ש,ש1,ק3,ו,ל3,ל9 ושיטת-א (מרכא בתיבת תביר)
• ל?=אֶת⁠־יֹֽשְׁבֵ֛י (געיה ותביר) וכך בהקלדה, וכמו כן בדפוסים וקורן

E/ע

הערותNotes

(א) לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו. כי התורה לא יתכן בה התוספת או הגרעון כמו שלא יתכן בטבע, שמעולם לא תוכל להוסיף עליו ולא לגרוע, רק ישתנו הצורות ויחלופו כפי השתנות הזמנים וחליפתם, וכן התורה יש דור שאוהב פשטי התורה, ויש דור שרודף אחר רמזיה, ויש דור אחר ששם כל מעייניו בסודותיה, והפשט, והרמז, והסוד גם הוא משתנה בצורתו כפי תכונות דור ודור, ואלה הם ששים רבוא פירושים לתורה שאמרו רבותינו, והפלא, שבלשון זה עצמו נשתמש קהלת לרמוז על קיום הטבע בלתי שנוי (סי׳ ג׳ פ׳ י״א) כי את כל מעשה האלהים עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע. ובספר בן סירא Ecclesiastico (סי׳ י״ח פ׳ ז׳) מי יספר חן הדרו ומי יגיד חסדיו, עליהם אין להוסיף ומהם אין לגרוע, ונפלאות אלהים אין חקר. ועיין פ׳ שופטים פ׳ ימין ושמאל. (ה) [השמטה: אחרי ה׳ אלהיכם תלכו. רבותינו אמרו הדבק בדרכי, עשו ההדמות למעשיו יתברך הכלל הראשיי Criterium בחכמת המדות ולהם מאמרים יקרים לרוב מאד מהמין הזה, וג׳ דברים ראיתי בעת להעיר על זה -. האחד, כי הכלל הזה נובע ממקור קדוש וקדמון מימי עולם והוא ספור בריאת האדם שנאמר עליו נעשה אדם בצלמנו כדמותינו, ומי שנברא בצלמו ובדמותו ית׳ מה לו לעשות אם לא להדמות לדפוסו? וכל הקרב הקרב אל צלמו ודמותו שעל פיו נברא הרי זה משובח, והוא משיג חלק רב מזולתו בתאר האנושיות — ב׳, כי הוא זה הכלל הגדול שהוקם על, בפילוסופיאה האפלטונית היינו ההדמות לאלוה — La ressemblance avec Dieu. (Teetete. ed. Paris. 66.)‎ ועיין עוד Bitter. Hist. de la phil. anc. vol. lll. p. 233.
ג, הוא ג״כ אשר דברו האסטוייכים Stoiciens כאשר שמו לראש פנת מוכרם וחכמת המדות ההשתוות אל הטבע Conformite avec la nature וכבר ידענו מה שאמר יוסף על הפרושים כי הם היו אצלנו ביחס הסתוייכים אצל היונים — ד׳, סמוך לבי לא יירא לומר עוד שאם נרד לעומק הכלל הגדול שהקים קאנט Kant בחכמת המדות נראה כי גם בחותם זה נחתם לא נופל דבר — כי הוא אמר ״התנהג באופן שמעשיך הפרטיים יאותו להרחיבם ולהחזירם אזהרה כללית״ ומי הוא מקור הדעות הכלליות והנימוס העליוני אם לא הוא ית׳? — ה׳, ודעת פילוסוף איטלקי מן החיים אשר המה חיים עדנה גם הוא חכם ויבא לנו דברים דומים בצורתן ובצביונן לכל האמור Fine pertanto dell' uomo e di tutto il ereato essere non pun e non dee se non imitare lddio ed assomigliarsi a Lui quanto riesce fattibile. Percio l' unverso tende all' unita perhe Dio e uno, tende all' infinita perche Dio e infinito, tende alla vita o vogliamo dire allo svolgimento delle forze spontaneeed organate perche Dio e vivente ed attivo. Dell' ontologia e del metodo. p. 113.] (טו) ודרשת וחקרת. מה אמור למעלה מן הענין? כי תשמע באחת עריך וגו׳, הרי הדבור מוסב כלפי העם כלו, הוסיף וכתב ודרשת וגו׳ שמא תאמר כל העם דורשים וחוקרים ושואלים, על כרחך אתה אומר שאין כל העם שופטים ועונשים, הא אין לך לומר אלא שהעדה והסנהדרין במקום האומה כלה הם עומדים, ופעמים שירמוז הכתוב לכל העם, ואין כוונתו אלא לראשי העם וזקניו, והם העדה, או הסנהדרין, ובכן יצאו בדימוס דברי רבותינו שפירשו בכמה מקומות קהל או עדה על שם הסנהדרין, ועיין מה שכתבתי ע״פ ואם כל עדת ישראל ישגו. רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

E/ע

הערותNotes

הערות

Tanakh

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון